חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

החלטה בתיק בש"א 186043/05

: | גרסת הדפסה
בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
186043-05,101436-00
21.2.2006
בפני :
אגי זהבה- ס. נשיא

- נגד -
:
מוחמד חסונה
עו"ד אחמד אלנג'יב 		:
1. חברון משה בע"מ
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ
3. חברון משה

עו"ד שלמון איריס ואח'
עו"ד ענת דיל ואח'
החלטה
  1. בפני בקשה להורות על חידוש הדיון בתובענה שהופסקה ביום 6.4.03. המשיבים מתנגדים לבקשה, בין השאר, מטעמי התיישנות.
  1. הרקע

התובע תושב עזה. ביום 18.2.94 נפגע בתאונת עבודה. ביום 16.10.00 הגיש תביעתו דנן. התובע הסתמך על חוות דעת רפואית מטעמו. הנתבעים ביקשו לבדוק את התובע מטעמן, והתובע אף נתן הסכמתו לבדיקה, אלא שבשל אירועי אינתיפדת אלאקסה, לא קבל התובע היתר כניסה לישראל, ולא התאפשרה בדיקתו על ידי מומחה הנתבעים.

  1. משכך, עתר התובע ביום 6.4.03 להורות על הפסקת התביעה. ואכן, בהסכמת הנתבעים, הורה כב' השופט אליגון על הפסקת התובענה.

4.       טענות הצדדים

ביום 28.12.05 הגיש התובע בקשתו זו כדי להורות על חידוש ההליכים. לטענתו, הפסקת ההליכים היתה בהסכמה, בשל נסיבות שלתובע לא היתה שליטה עליהן. ההפסקה היתה ללא תנאי ולא נקבע מועד לחידושה. התובע סבור כי יש לראות בהסכמת הנתבעים להפסקת התובענה ללא תנאי משום הסכמה מכללא להארכת תקופת ההתיישנות, מה גם שלטענתו, הנתבעים קבעו תור לבדיקת התובע אצל מומחה מטעמם, לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, וגם בכך גילו דעתם כי לא יעלו טענת התיישנות. ב"כ התובע גם מבקש להתחשב בנזקי הגוף הקשים שאונו לתובע בתאונה, כשיקול נוסף להורות על חידוש ההליכים בתובענה.

  1. הנתבעים מתנגדים לחידוש ההליכים בתובענה. לטענתם, התאונה ארעה 11 שנים ו- 10 חודשים לפני המועד שבו התבקש חידוש ההליכים. התקופה שבה היתה התובענה תלויה ועומדת בבית המשפט היתה בת שנתיים ו-5 חודשים, ותקופה זו יש לנכות ממניין תקופת ההתיישנות, כך שממועד הארוע חלפו 9 שנים ו-5 חודשים, ועל כן התובענה התיישנה.

6.   מוסיף ב"כ הנתבעים 1-3 וטוען, כי גם לאור הוראות סעיף 16 לחוק ההתיישנות, לפיו לא תסתיים תקופת ההתיישנות בטרם חלפה שנה מהיום בו חדל העיכוב, הרי מועד זה הסתיים ביום 6.4.04. ובמועד ההגשת הבקשה לחידוש ההליכים, התביעה כבר התיישנה.

7.   הנתבעים גם מכחישים כי הסכימו להפסקת התובענה ללא תנאי, וכי בהסכמתם ניתן לראות הסכמה מכללא להארכת תקופת ההתיישנות. באשר לקביעת מועד לבדיקת התובע על ידי מומחה מטעם הנתבעים לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, טוענת ב"כ הנתבעים 1-3 כי המועד שנקבע היה בתוך שנה ממיום שחדל העיכוב. לגופו, התובע לא פרט אלו מאמצים עשה כדי לקבל רשיון כניסה לישראל, ובאשר לחומרת הפגיעה, הרי עסקינן בתאונת עבודה והתובע מיצה זכויותיו במל"ל, ותביעתו אף נבלעת בתגמולי המל"ל.

8.   דיון

תביעה אזרחית שאינה במקרקעין מתיישנת כעבור 7 שנים מיום שנולדה עילת התביעה (סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958.

לפי סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התקופה שבה היתה תביעה תלויה ועומדת בבית המשפט, לא תבוא במניין תקופת ההתיישנות. הפסיקה הכירה בסעיף 15 לחוק ההתיישנות כחל על כל המקרים בהם תובענה הגיעה לקיצה מכח החלטה של בית המשפט, לרבות הפסקתה (ראה: ע"א 68/99 צור חברה לביטוח בע"מ נ' סרסור ג'ומעה מחמוד ואח', פ"ד מג (2) 624).

      סעיף 16 לחוק ההתיישנות, הדן בהתיישנות לאחר עיכוב, קובע לאמור:

      " נתעכב מניין תקופת ההתיישנות כאמור בסעיפים 10 ו-12 עד 15, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב. נתעכב מניין התקופה כאמור בסעיף 11 - לא תסתיים לפני שעברו לפחות שנתיים מן היום שבו חדל העיכוב".

  1. כאן, הוגשה התביעה לבית המשפט, כאשר נותרו רק 4 חודשים לפני תום תקופת ההתיישנות. התביעה היתה תלויה ועומדת בבית המשפט מיום 16.10.00 ועד ליום 6.4.03, דהיינו: במשך 29 חודשים ו-20 יום. תקופה זו כלל לא באה במניין תקופת ההתיישנות, כך שעם הפסקת התובענה, ביום 7.4.03 המשיך "לרוץ" מניין ההתיישנות. לכאורה, אלמלא הוראות סעיף 16 לחוק ההתיישנות, היתה התובענה מתיישנת ביום 8.8.03, אלא שהואיל ונקבע כי ההתיישנות לא תסתיים בטרם תחלוף שנה מן המועד שבו חדל העיכוב, קרי: הפסקת התובענה, הרי שהתובענה התיישנה ביום 6.4.04. והואיל והבקשה דנן הוגשה רק ביום 28.12.05, אין מנוס מלקבוע כי התובענה התיישנה ועל כן לא ניתן לחדש ההליכים בה.
  1. אין לקבל את טענת התובע, כי בהסכמת הנתבעים להפסקת התובענה ללא תנאי, גילו הנתבעים דעתם כי הם מסכימים להארכת תקופת ההתיישנות. אין בסיס לכוונה זו בהצהרת ב"כ הנתבעים, ואין בה גם כל הגיון, שאחרת תאמר כאילו הסכימו הנתבעים להארכת תקופת ההתיישנות ללא כל גבול.
  1. באשר לחומרת הפגיעה של התובע, אכן פגיעת התובע מצערת מאד, אך התובע לא נותר ללא סעד, שכן מדובר בתאונת עבודה והתובע מיצה זכויותיו במל"ל ואף נקבעה לו נכות בלתי מבוטלת בגינה הוא מקבל תגמולים.
  1. סוף דבר. מחמת התיישנות התביעה, אין מקום להורות על חידוש ההליכים בה, והבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, ותוך התחשבות בפגיעתו הקשה של התובע, אין צו להוצאות.

            המזכירות תשלח לב"כ הצדדים עותק מן ההחלטה.

ניתנה היום כ"ג בשבט, תשס"ו (21 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>